1. המערערת היא חברה העוסקת בביצוע עבודות הנדסה בנאיות בענף הבנייה. בשנת 2003 נרשמה המערערת בפנקס הקבלנים בהתאם לתקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (סיווג קבלנים רשומים) התשמ"ח - 1988 (להלן: "
תקנות הרישום"). תקנות הרישום קובעות סיווגים שונים לרישום קבלנים, כאשר הסיווג מתייחס לאפשרות של החברה הרשומה לבצע עבודות קבלניות בהיקפים כספיים שונים.
תקנות הרשים הותקנו מכוח חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות תשכ"ט - 1968, חוק שמטרתו היתה להבטיח כי לקבלנים המבקשים לבצע עבודות קבלניות יהיו הניסיון, הידע, היכולת הכספית והציוד הדרושים לביצוע העבודות שהם מבקשים לבצע. בדברי ההסבר של סעיף 6 לחוק, צוין כי "
הוראה זו באה להבטיח את קיום המטרה שלה נועד החוק, והיא שאך ורק קבלנים הממלאים אחרי תנאים מסוימים יוכלו לבצע עבודות". התקנות נועדו לסווג את הקבלנים הרשומים לסוגים שונים של קבוצות, כשכול קבוצה מחולקת לרמות שונות. הרישום והחלוקה לקבוצות וסוגים שונים של קבלנים, נועדו גם כדי לאפשר לציבור לדעת מהי יכולת הביצוע של עבודות הנדסה בנאיות של קבלן מסוים.
2. ככלל, הרישום הראשוני של קבלן הוא בסיווג הנמוך ביותר - ג/1, בהתאם לתקנה 2 לתקנות הרישום, הקובעת: "
מי שנרשם בפנקס לאחר תחילתן של תקנות אלה, יסווגו הרשם בסוג 1".
תקנה 3 קובעת את התנאים לשינוי סיווג, כאשר ככלל לצורך שינוי הסיווג על הקבלן להוכיח ביצוע עבודות בהיקף הדרוש. על פי התקנה:
"
(א) בתום 12 חדשים מתאריך אישור סוגו הקודם, רשאי הרשם להעלות סיווגו של קבלן על פי בקשתו, לסוג אחד גבוה מן הסוג בו הוא מסווג, אם נוכח כי הקבלן סיים עבודות בהיקף הדרוש.
(ב) בבואו לסווג קבלן בענף המתאים או בעבודה שכלולים בה מספר ענפים, יתייחס הרשם לעבודה העיקרית המהווה למעלה מ- 50% מבין העבודות בהיקף הדרוש שביצע הקבלן.
(ג) בהערכת ההיקף הכספי של עבודות באתר לענין הסיווג יובאו בחשבון השינויים במדד החל מהמדד הבסיסי הנקוב בחוזה/הזמנה ועד המדד שפורסם לאחרונה לפני הגשת הבקשה לשינוי הסיווג, או הסכום לפי חשבון אחרון מאושר על ידי המזמין, מעודכן לפי המדד שפורסם לאחרונה לפני הגשת הבקשה לשינוי הסיווג, הכל לפי בחירת הקבלן".
חרף האמור בתקנה 3, קובעת תקנה 7 קובעת מקרים בהם יכול קבלן לקבל סיווג מיוחד שלא בהתאם לאמור בתקנה 3 הנ"ל. התקנה קובעת כי:
"
(א) על אף האמור בתקנה 3, רשאי הרשם לסווג קבלן לסוג גבוה מסוג 1 (להלן - סוג מיוחד), על פי בקשתו אם נתקיים אחד מאלה...".
3. המערערת ביקשה, בסמוך לאחר רישומה בפנקס הקבלנים, כי סיווגה יועלה לסיווג הגבוה ביותר - ג/5, מכוח תקנה 7(א)(3) לתקנות הרישום. בקשתה של המערערת התקבלה, והיא נרשמה בסיווג ג/5 ביום 6.4.2003.
4. תקנה 7(א)(3) לתקנות הרישום קובעת כי הרשם רשאי לסווג את הקבלן בסיווג גבוה מסוג 1 כאשר:
"
(3) למבקש יש והיתה במשך ארבע השנים שקדמו ברציפות להגשת הבקשה, מחצית מהון המניות הרשום או מהון המניות שהוצא או מכוח ההצבעה, ובנוסף הזכות לקבל מחצית הרווחים או למנות מחצית המנהלים בתאגיד הרשום בסיווג המיוחד המבוקש".
5. המערערת טענה כי הסיבה בשלה היא סווגה בסיווג ג/5, היא משום שבעל השליטה בה - מר צ'רנובילסקי, היה גם בעלים של 50% ממניותיה של חברת כאצ'ר בנייה ופיתוח בע"מ (להלן: "
כאצ'ר"), שהיתה באותו מועד בעלת סיווג ג/5. מטעם זה - כך טענה המערערת, קבלה המערערת את הסיווג ג/5. מנגד טען המשיב (להלן: "
רשם הקבלנים"), כי הסיווג ג/5 ניתן למערערת לא על סמך מר צ'רנובילסקי - בעל השליטה בה, אלא על סמך חברת כאצ'ר. רשם הקבלנים טען כי מר צ'רנובילסקי לא יכול היה להיות הבסיס לרישום בסיווג ג/5, משום שהוא איננו מהנדס. ככזה, לא ניתן לבסס מכוחו סיווג שהוא גבוה יותר מהסיווג ג/1.
כאמור, לגישת המערערת ניתן לה הסיווג על סמך העובדה שלמר צ'רנובילסקי היו 50% ממניותיו של תאגיד שלו היה סיווג ג/5 - קרי חברת כאצ'ר. הדרישה בתקנה 7(א)(3) לתקנות הרישום היא כי המבקש יהיה בעל מניות בתאגיד אחר שהוא בעל הסיוג הגבוה. אין התקנות דורשות כי המבקש עצמו יהיה מהנדס, הנדסאי או בעל כישורים הנדסיים מכול סוג. המערערת מדגישה כי לחברת כאצ'ר לא היתה מעולם שליטה כלשהי במערערת.
6. בשנת 2005 חדלה חברת כאצ'ר לפעול, וכתוצאה מכך בוטל רישומה ברשם הקבלנים. ביום 2.11.2009, פנה רשם הקבלנים אל המערערת, והודיע לה כי הוא החליט להוריד את הסיווג שלה לסיווג ג/1, משום שחברת כאצ'ר אינה רשומה עוד בפנקס הקבלנים. חרף התנגדותה של המערערת, החליט רשם הקבלנים ביום 24.2.2010 על הורדת הסיווג לסיווג ג/1. המערערת הגישה ערר על החלטה זו, והערר נדחה. ערעור זה מתייחס להחלטתה של ועדת הערר.
השלכתה של מחיקת חברת כאצ'ר על סיווגה של המערערת
7. המערערת טענה כי פרט למחיקתה של חברת כאצ'ר מרשם הקבלנים, לא חל אצלה כל שינוי המצדיק את שינוי הסיווג שלה - לא שינוי של בעלי המניות בה או בעלי השליטה בה, ולא שינוי של מנהלה. לכן, לגישתה, התנאים שהביאו לקבלת הסיווג ג/5 על ידי המערערת בשנת 2003, עדיין מתקיימים במערערת, ואין במחיקת הרישום של חברת כאצ'ר כדי להעלות או להוריד. המערערת הפנתה בהקשר זה לפסק הדין בענין
ש. יוסף
בע"מ נ. רשם הקבלנים ( עמ"נ (ת"א) 316/07, שניתן על ידי). בפסק הדין הנ"ל נקבע כי כל עוד בעל השליטה בתאגיד ממשיך לשלוט בו, אין זה מעלה או מוריד אם רישומו של בעל השליטה בפנקס הקבלנים נמשך או שהוא מבוטל - אם הביטול אינו מטעמי מירמה או טעות.
8. רשם הקבלנים טען כאמור כי הבסיס לסיווג הגבוה של המערערת היה חברת כאצ'ר. לטענתו, ההנחה בתקנות היא שיש החברה המסווגת בסיווג הגבוה (כאצ'ר, במקרה דנן) נושאת באחריות על כל האופרציה של החברה המבקשת את הסיווג (המערערת). ברגע שהאופרציה הזאת אינה קיימת (כאשר כאצ'ר חדלה לפעול), לא קיימת עוד האחריות הזאת. לכן, מרגע שחברת כאצ'ר חדלה להתקיים, לא היתה עוד הצדקה לסיווג הגבוה שניתן למערערת, והסיווג הזה בוטל.
הרשם הפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון בבר"ם 5706/09 (הערעור על פסק הדין בענין
ש. יוסף). באותו ענין קבע בית המשפט העליון כי משמצא רשם הקבלנים שלא על יסוד בדיקה תקופתית כי סיווגו של קבלן פלוני איננו הולם, אין הצדקה להגבילו לביצוע הורדת סיווג מדורגת.